"אומרים לנו שאם נתאמן הכל יסתדר. אז למה העקמת מחמירה?" זו השאלה השכיחה ביותר שאני נשאלת על ידי מטופלים עם עקמת, שמגיעים אליי אחרי שנואשו ממסגרות שונות של אימונים.

ותאמינו לי, הם באמת משתדלים. קמים מוקדם בבוקר, עוקרים את עצמם מהמיטה ונגררים בעיניים טרוטות לחדר  הכושר, לפילאטיס או לבריכה. אחרי כל המאמץ, הזיעה והשרירים המכווצים הם מצפים לשיפור ביציבה, לפחות ירידה בעוצמת הכאבים. אבל התוצאות הפוכות – הכאבים מתגברים, היציבה לא ממש משתנה והם שואלים בתסכול – ל מ ה ???

אז לכל מי שתוהה למה, הנה התשובה:

מי שסובל מעקמת נמצא בתבנית אסימטרית. במילים אחרות, היציבה לא מאוזנת.  בד"כ  אפשר לראות את האגן בולט לצד מסויים, כתף אחת שמוטה, הראש לא ממורכז, בית החזה לא שווה בשני הצדדים….

מטרת האימון היא כמובן לחזק שרירים. אבל מה קורה כשעמדת המוצא לא מאוזנת? למשל, תרגיל לחיזוק הידיים שמתבצע כשכתף אחת שמוטה ואחת גבוהה. במקרה כזה אמנם מתחזקים שרירים, אבל הם מתחזקים באותה התבנית האסימטרית. במילים אחרות, האימון מחזק ומנציח את התבנית האסימטרית. לאחר מספר חודשי אימון מאכזב מאוד לגלות שהעקמת נראית הרבה יותר בולטת לפעמים גם יותר כואבת.

אז מה עושים? איך הופכים את האימון ליעיל ולמאזן?

כדי שהאימון יחזק יציבה מתוקנת ומאוזנת, חשוב להקפיד על תיקון ואיזון היציבה לפני ביצוע התרגיל. במנח המתוקן יתחזקו השרירים באורך הנכון והתבנית המתוקנת תוטמע  לא רק בתירגול אלא גם בחיי היומיום.

אני זוכרת את אחד הויכוחים שהיו לי עם בתי הבכורה  כשביקשה לראשונה טלפון סלולרי. "בשביל מה את צריכה את זה? טלפון משמש לשיחות, קצת הודעות וזהו. מה את צריכה חיבור לאינטרנט? יש לך מחשב בבית.". קצת מביך… כי תוך חודשים ספורים הבנתי לגמרי על מה המהומה והצטרפתי בהתלהבת רבה לקהילה. היום, אחרי כמה שנים טובות של תלות מלאה במכשיר, לא ברור לי איך בדיוק תפקדתי בלעדיו?

אין ספק לגבי החיוניות של המכשירים הסלולריים, יחד עם זאת, השימוש האינטנסיבי בטלפונים (בממוצע 3-4 שעות ביום) בשילוב החזקה לא נכונה של הראש והצוואר עלולים לגרום לנזק ולפגיעה חמורה בצוואר.

הצוואר נושא מעליו את הראש, בדומה למשקולת כבדה (של כ 5 ק"ג). הוא עושה זאת לא רע בכלל במנח זקוף בו הראש מונח בדיוק מעל הצוואר. לעומת זאת, כשהראש מוטה לפנים והצוואר בכפיפה עמוקה במשך שעות ארוכות של בהיה במסך הטלפון,  גדל משמעותית העומס המופעל על הצוואר, כמה גדל? לכ- 30 ק"ג ואף יותר!!!
תחשבו על זה שבמשך כמה שעות ביום! כל יום! אתם נושאים על הצוואר ילד בן 10. לא תצפו לכאבים?

בתגובה לעומס, השרירים נאלצים לעבוד הרבה יותר קשה. הם מתוחים, חלשים, מודלקים ובעיקר כואבים. המפרקים והחוליות בצוואר נשחקים ביתר שאת, והדיסקים קורסים תחת העומס. התוצאה היא צוואר נוקשה, מוגבל, כאוב, כשהכאב לא מוגבל רק לצוואר אלא מקרין  גם למקומות מרוחקים יותר: כאבים/הרדמות לאורך היד, כאבי ראש דמויי מיגרנות, כאב בחגורת הכתפיים ועוד ועוד.

אם זה לא מספיק, היציבה המעוותת לאורך זמן גורמת לשינוי פיזי במבנה הצוואר.
בחיבור לגב העליון, נוצר מעין גבנון מעובה ובולט שתורם אף הוא לכאבים, להגבלה בתנועה ומייצר פגם אסתטי מיותר.

אז מה עושים?

1. כדי למנוע את העומס על הצוואר הגביהו את הטלפון, כך שיהיה מול הראש (במצב זקוף).
2. במידה וזיהיתם הטיה של הראש לפנים, הניחו אצבע על הסנטר, אספו אותו ודחפו בעדינות את הראש לאחור, כך שיהיה מוצב זקוף מעל חגורת הכתפיים.
3. מתיחות, מתיחות, מתיחות:
   הקפידו כל שעה-שעתיים ליזום תנועה בצוואר, בגב העליון ובחגורת הכתפיים (הטייה של הראש לאחור, הפנייה של הראש הצידה, סיבוביב כתפיים, הנעה של הגב מצד לצד…).
4. אני יודעת שזה יצחיק אתכם… אבל נסו עד כמה שאפשר להשתמש פחות בטלפון הסלולרי.
   גלישה ממושכת ברשתות החברתיות, קריאת מאמרים ופעילויות אחרות שאורכות זמן רב, תשתדלו לבצע מול מחשב נייח כשהמסך מותאם לגובה הראש.

גלישה בטוחה ומהנה!

אל המפגש הראשון היא הגיעה כאובה, נבוכה ובעיקר פגועה. ההערות של בעלה כבר לא היו מרומזות.

צירוף המילים "את עקומה" הופיע לא מעט בשיח ביניהם והסב לה מבוכה רבה, צער וכאב עצום.

"הוא איש טוב”, היא סיפרה. "הוא כועס שאני מזניחה את עצמי. גם אני רואה שהמצב החמיר עם השנים, וממשיך להחמיר למרות אימוני הפילאטיס בהם אני מתמידה בשנתיים האחרונות".

היא הרבתה לדבר על הכאב הרגשי, וכששאלתי אותה לגבי כאבים פיזיים היא ציינה בביטול שעם כאבי הגב הכרוניים כבר למדה לחיות… ואפילו בריחות השתן נראו לה לגמרי נורמליות בגיל 40… "בורח לי רק כשאני מתאמצת, צוחקת, זה נורמלי בגיל 40. לא????"

התחלנו לעבוד על הכל במקביל: נשימה נכונה, גיוס רצפת אגן, חיזוק ושחרור שרירים ליצירת איזון סביב עמוד השדרה ולשינוי תבנית היציבה לסימטרית. הרצון העז שלה לשפר ולשנות את המצב התבטא בהתגייסות ובהתמסרות טואטלית לתהליך.

התרגשנו יחד עם כל ציון דרך שהושג: שליטה בשלפוחית השתן (גם כשמתפקעת מצחוק), העלמות כאבי הגב, יציבה זקופה ומאוזנת והמרת הביקורות של בעלה במחמאות.

לאחרונה סיימה את התהליך וחזרה לאימוני הפילאטיס במסגרת הישנה והמוכרת לה. בשונה מהאימונים בעבר, שהתבצעו בתבנית לא מאוזנת והנציחו (ואפילו חיזקו) את התבנית הלקויה, אימוני הפילאטיס שלה כיום יעילים ומאפשרים לה לחזק  את התבנית הסימטרית והמאוזנת, וכך לשמר את ההישגים שלה For Ever…