לאורך השנים הרבות בהן אני מטפלת בעקמות שמעתי המון סיפורים על הדרך
בה התגלתה העקמת: מורה לריקוד שזיהתה אסימטריה, דלקת ריאות שהצריכה
צילום רנטגן, צו ראשון בצה"ל, או אפילו נקע שהוביל לרופא משפחה שבמקרה
בדק גם עמוד שדרה.

במקרה הזה התקשרה אליי בחורה חרדית בת 18 שסיפרה שהיא עומדת להינשא
בעוד 3 חודשים. היא הסבירה שהיא לובשת בדרך כלל בגדים רחבים ולא מתעסקת
יותר מדי במראה או בגוף. אבל כשהחלה במדידות לשמלת כלה שמה לב שמשהו
לא מסתדר בגב, בבית החזה. אף שמלה לא ישבה כמו שצריך…. וכך התגלתה לה
העקמת.
היא דמעה תוך כדי השיחה ושאלה שוב ושוב אם לא מאוחר מדי ואם תצליח לעשות
שינוי עד החתונה, כדי שתראה במיטבה.

היא התגייסה בצורה מוחלטת. הגיעה כל שבוע, הקשיבה, תרגלה ויישמה. למדה
להתארך, לנשום, להרחיב, למרכז את עצמה ולהפעיל שרירים עמוקים שמעולם
לא ידעה על קיומם….  

בסוף התהליך היא כבר עמדה זקופה ומאוזנת ובשיחת הטלפון לאחר החתונה
סיפרה לי בהתרגשות עצומה שהשמלה נראתה עליה מושלם!
האמת…. גם אני התרגשתי☺

"אומרים לנו שאם נתאמן הכל יסתדר. אז למה העקמת מחמירה?" זו השאלה השכיחה ביותר שאני נשאלת על ידי מטופלים עם עקמת, שמגיעים אליי אחרי שנואשו ממסגרות שונות של אימונים.

ותאמינו לי, הם באמת משתדלים. קמים מוקדם בבוקר, עוקרים את עצמם מהמיטה ונגררים בעיניים טרוטות לחדר  הכושר, לפילאטיס או לבריכה. אחרי כל המאמץ, הזיעה והשרירים המכווצים הם מצפים לשיפור ביציבה, לפחות ירידה בעוצמת הכאבים. אבל התוצאות הפוכות – הכאבים מתגברים, היציבה לא ממש משתנה והם שואלים בתסכול – ל מ ה ???

אז לכל מי שתוהה למה, הנה התשובה:

מי שסובל מעקמת נמצא בתבנית אסימטרית. במילים אחרות, היציבה לא מאוזנת.  בד"כ  אפשר לראות את האגן בולט לצד מסויים, כתף אחת שמוטה, הראש לא ממורכז, בית החזה לא שווה בשני הצדדים….

מטרת האימון היא כמובן לחזק שרירים. אבל מה קורה כשעמדת המוצא לא מאוזנת? למשל, תרגיל לחיזוק הידיים שמתבצע כשכתף אחת שמוטה ואחת גבוהה. במקרה כזה אמנם מתחזקים שרירים, אבל הם מתחזקים באותה התבנית האסימטרית. במילים אחרות, האימון מחזק ומנציח את התבנית האסימטרית. לאחר מספר חודשי אימון מאכזב מאוד לגלות שהעקמת נראית הרבה יותר בולטת לפעמים גם יותר כואבת.

אז מה עושים? איך הופכים את האימון ליעיל ולמאזן?

כדי שהאימון יחזק יציבה מתוקנת ומאוזנת, חשוב להקפיד על תיקון ואיזון היציבה לפני ביצוע התרגיל. במנח המתוקן יתחזקו השרירים באורך הנכון והתבנית המתוקנת תוטמע  לא רק בתירגול אלא גם בחיי היומיום.

אני זוכרת את אחד הויכוחים שהיו לי עם בתי הבכורה  כשביקשה לראשונה טלפון סלולרי. "בשביל מה את צריכה את זה? טלפון משמש לשיחות, קצת הודעות וזהו. מה את צריכה חיבור לאינטרנט? יש לך מחשב בבית.". קצת מביך… כי תוך חודשים ספורים הבנתי לגמרי על מה המהומה והצטרפתי בהתלהבת רבה לקהילה. היום, אחרי כמה שנים טובות של תלות מלאה במכשיר, לא ברור לי איך בדיוק תפקדתי בלעדיו?

אין ספק לגבי החיוניות של המכשירים הסלולריים, יחד עם זאת, השימוש האינטנסיבי בטלפונים (בממוצע 3-4 שעות ביום) בשילוב החזקה לא נכונה של הראש והצוואר עלולים לגרום לנזק ולפגיעה חמורה בצוואר.

הצוואר נושא מעליו את הראש, בדומה למשקולת כבדה (של כ 5 ק"ג). הוא עושה זאת לא רע בכלל במנח זקוף בו הראש מונח בדיוק מעל הצוואר. לעומת זאת, כשהראש מוטה לפנים והצוואר בכפיפה עמוקה במשך שעות ארוכות של בהיה במסך הטלפון,  גדל משמעותית העומס המופעל על הצוואר, כמה גדל? לכ- 30 ק"ג ואף יותר!!!
תחשבו על זה שבמשך כמה שעות ביום! כל יום! אתם נושאים על הצוואר ילד בן 10. לא תצפו לכאבים?

בתגובה לעומס, השרירים נאלצים לעבוד הרבה יותר קשה. הם מתוחים, חלשים, מודלקים ובעיקר כואבים. המפרקים והחוליות בצוואר נשחקים ביתר שאת, והדיסקים קורסים תחת העומס. התוצאה היא צוואר נוקשה, מוגבל, כאוב, כשהכאב לא מוגבל רק לצוואר אלא מקרין  גם למקומות מרוחקים יותר: כאבים/הרדמות לאורך היד, כאבי ראש דמויי מיגרנות, כאב בחגורת הכתפיים ועוד ועוד.

אם זה לא מספיק, היציבה המעוותת לאורך זמן גורמת לשינוי פיזי במבנה הצוואר.
בחיבור לגב העליון, נוצר מעין גבנון מעובה ובולט שתורם אף הוא לכאבים, להגבלה בתנועה ומייצר פגם אסתטי מיותר.

אז מה עושים?

1. כדי למנוע את העומס על הצוואר הגביהו את הטלפון, כך שיהיה מול הראש (במצב זקוף).
2. במידה וזיהיתם הטיה של הראש לפנים, הניחו אצבע על הסנטר, אספו אותו ודחפו בעדינות את הראש לאחור, כך שיהיה מוצב זקוף מעל חגורת הכתפיים.
3. מתיחות, מתיחות, מתיחות:
   הקפידו כל שעה-שעתיים ליזום תנועה בצוואר, בגב העליון ובחגורת הכתפיים (הטייה של הראש לאחור, הפנייה של הראש הצידה, סיבוביב כתפיים, הנעה של הגב מצד לצד…).
4. אני יודעת שזה יצחיק אתכם… אבל נסו עד כמה שאפשר להשתמש פחות בטלפון הסלולרי.
   גלישה ממושכת ברשתות החברתיות, קריאת מאמרים ופעילויות אחרות שאורכות זמן רב, תשתדלו לבצע מול מחשב נייח כשהמסך מותאם לגובה הראש.

גלישה בטוחה ומהנה!

אני רוצה שתעצרי רגע ותחשבי,
איך היו נראים החיים שלך אם היית מצליחה לפתור את כאבי הגב שלך?
אני אומר לך איך:
היית חוזרת לרקוד, להתאמן.
היית קמה בבוקר עם חיוך רחב.
היית סבלנית יותר ליקירים שלך
היית מטיילת, מבלה
במילים אחרות – היית נהנית מהחיים!

אבל זה לא המצב כרגע.
את קמה בבוקר והולכת לישון עם כאבי גב טורדניים.
סדר היום שלך מנוהל ומוכתב על ידי הכאב.
את מוגבלת בפעילויות יומיומיות בסיסיות,
איבדת את החשק ליציאות, לטיולים, לבילויים,
את תלויה במשככי כאבים, במטפלים…
ומרגישה תסכול, אכזבה וחוסר אונים משווע.

אפשר להציע לך דרך אחרת?
הרי אם כל מה שעשית עד היום לא הועיל, כנראה שצריך לשנות כוון.
עד היום נקטת בשיטה הפסיבית – ללכת לרופא, לקחת "אקמול", לקבל טיפול… ולגלות שהכאבים הפכו לדייר קבע בחייך.

הדרך האחרת שאני מציעה לך תאפשר לך להבין אחת ולתמיד ממה נגרם הכאב, לרכוש כלים מעשיים ועוצמתיים לטיפול בכאבים, לחזק את הגב ולצאת לדרך חדשה בתחושה של "אני שולטת במצב".
זו הדרך בה אני מטפלת במטופליי כבר למעלה מ- 25 שנה עם תוצאות נפלאות!!!
אז למה שגם את לא תהני מזה???

אני יודעת שכל דרך חדשה מלווה בחשש, לכן צרפתי סיפור קצר שיתן לך את האומץ לעשות את הצעד הבא….

במדינה במלחמה היה מלך.
הוא נהג להפחיד את השבויים שלו: הוא לא הרג…
הוא לקח אותם לחדר שהיו בו קבוצה של קשתים מצד אחד
ודלת ענקית מברזל בצד השני.
בדלת ראו דמויות של שלדים מכוסים בדם…
בחדר הזה ביקש מהם לעמוד בעיגול ואמר להם:
"אתם יכולים לבחור למות מחץ הקשתים או לעבור את הדלת…
מאחורי הדלת הזו אחכה לכם…"
כולם בחרו במוות בידי הקשתים.
בסוף המלחמה, חייל אחד ששרת את המלך זמן רב
פנה אל המלך ואמר: "אדוני, אני יכול לשאול אותך שאלה?"
"אדוני, מה יש מאחורי הדלת?"
המלך ענה לו: "לך והסתכל בעצמך!"
החייל פתח בחרדה את הדלת,
 וברגע שעשה זאת קרני שמש נכנסו לתוך החדר…
ולבסוף, מופתע גילה ש… הדלת שנפתחה הובילה אל החופש…
החייל המופתע, הסתכל אל המלך שאמר לו:
 "אני נתתי להם את ההזדמנות לבחור,
 אך מתוך חרדה הם העדיפו למות,
 מאשר להסתכן ולפתוח את הדלת!"

יקירה, מחזקת אותך לעשות מעשה ולפתוח את הדלת!!!
אני מחכה לך בצד השני (-:

לשרירי השלד (הרצוניים) בגופינו מספר תפקידים, אך החשוב מכולם הוא ביצוע תנועה. על ידי כווץ והרפייה של השרירים אנו מניעים את עצמות השלד וכך יוצרים תנועה.

ניתן לחלק את שרירי השלד ל 2 סוגים:

1. שרירים מניעים
2. שרירים מייצבים

השרירים המניעים הינם שרירים גדולים וחזקים, שטחיים יותר (קרובים לפני העור). מתגייסים לפרקי זמן קצרים (סבולת נמוכה).  תפקידם: להניע (דינמית) את המפרק ולאפשר תנועה. לדוגמא: שריר הארבע ראשי בקדמת הירך, אשר בכווצו מניע את מפרק הברך ליישור.

לעומתם, השרירים המייצבים הינם שרירים קטנים ועמוקים מאוד (צמודים למפרק) העובדים בסינרגיה (יחד). בכווצם מסוגלים להתגייס בעוצמה נמוכה אך לפרקי זמן ארוכים (בעלי סבולת גבוהה). תפקידם: לייצב  ולחזק (סטטית) את מפרקי השלד, בדומה לפיגומים המחזקים מבנה.

לדוגמא: שרירי הגב העמוקים (מולטיפידוס) המחברים ביון חוליה לחוליה ומייצבים את עמוד השדרה או שריר הבטן התחתונה (רחב בטני) המייצב את חוליות הגב התחתון והאגן.

בכל מפרק פועלים 2 סוגי השרירים. השרירים המייצבים מגוייסים ראשונים (טרם התחלת התנועה) ומייד אחר כך מתגייסת המערכת המניעה ומבצעת את התנועה במפרק.

המערכת המייצבת משמעותית ביותר במניעת פציעות. גיוסה טרם התנועה מאפשר למפרק לנוע במנח ניטראלי  ויציב וכך מצטמצמת מידת השחיקה והבלאי של המפרק.

חולשה של המערכת המייצבת מתבטא בגיוס מאוחר. המערכת המניעה מתגייסת לפניה וביתר שאת, כדי לפצות על החסר, אך אינה עומדת בעומס לאורך זמן והתוצאה הבלתי נמנעת היא פציעה.

ואכן נמצא קשר ברור ומוכח בין חולשת המערכת המייצבת והופעת כאבים.

חולשת מייצבים עלולה להיגרם כתוצאה ממצבי טראומה ועומס על השלד (פציעה/ניתוח/לאחר לידה/עודף משקל) וכן במצבים של יציבה לקויה בפעילויות יומיומיות (ישיבה שמוטה מול מחשב, טלויזיה…).

בביצוע פעילות גופנית יש לתת את הדעת ולהתייחס לחיזוק שתי המערכות. שרירים תנועתיים חזקים אינם מעידים על מערכת מייצבת חזקה.

חיזוק המערכת המייצבת מתקיים במנחים סטטיים תוך הקפדה על יציבה מתוקנת בעמדות מוצא שונות. תרגול בשיטת פילאטיס פועל באופן מאוד ממוקד על חיזוק השרירים המייצבים. חשוב לבצע את התירגול במתינות ובהדרגתיות ורצוי עם הדרכה צמודה, על מנת שלא לגרום לפציעות מיותרות.

בהצלחה ובהנאה!

אני מטפלת זמן מה בילדה בת 11.5 עם עקמת. זהו גיל המוגדר מסוכן מבחינת סכנת ההחמרה של העקמת, בשל הגדילה המואצת של הגוף. 

את הבהלה של ההורים בתחילת התהליך אני זוכרת עד היום. אל הפגישה בקליניקה הם הגיעו המומים, מבולבלים וחסרי אונים. הם כבר הספיקו לבקר אצל מספר רופאים וקיבלו חוות דעת שונות. מבין כל חוות הדעת חזרה המלצה אחת באופן גורף (גם שלי…) והיא לבישת מחוך 23  שעות ביממה. ההורים חששו מהשלכות של שימוש ממושך במחוך ומצד שני היו מודעים לסיכון שהם לוקחים על עצמם באי שימוש במחוך בשלב קריטי של התפתחות העקמת. ההתלבטויות היו רבות והדירו שינה מעיניהם.
נדהמתי כשההורים הודיעו לי על החלטתם לטפל בשיטת שרוט בלבד ללא מחוך. ניסיתי לשכנע ולהסביר את הסיכונים הכרוכים בהחלטה זו, אך ההורים היו נחושים בדעתם ששיטת שרוט תעשה את העבודה.
בלית ברירה הסכמתי והתניתי זאת בכך שהילדה תתרגל את שיטת שרוט בבית על בסיס יומיומי.

השבוע שלחו לי את צילום הרנטגן. התוצאות הפתיעו גם אותי. הצילום הראה שיש בלימה של העקמת ואפילו הקטנה של זווית העקמת.

והאמא כותבת: "האם זה נס? לא שיתפתי אותך במספר האורטופדים שהרימו עלי קול, כשהם הבינו שע' הולכת לפיזיותרפיה בשיטת שרוט, כדי לטפל בעקמת. לטענתם, אין שום שיטה בעולם שיכולה שהקטין זוית של עקמת!!!"

מזה 12 שנים שאני מלווה תהליכי טיפול בעקמת בכל הגילאים, ואף פעם לא מפסיקה להתרגש מהתוצאות(:

עקמת מזוהה בדרך כלל עם גיל הנעורים, אך הקשיים האמיתיים באים לידי ביטוי דווקא בגיל המבוגר יותר, לאחר עומסים ממושכים (הריונות, לידות, גידול ילדים…), תהליכי שחיקה מואצים ועייפות השלד.

קבלי הצצה לתהליך השיקום של נשים עם עקמת:

הן מגיעות אליי לקליניקה ומספרות על שגרת יום כאובה ומייסרת כשפעולות פשוטות כמו ישיבה במשרד ונהיגה אינן מובנות מאליהן. במבוכה רבה הן חושפות את חוסר האיזון בגופן, ומגלות לי שאת סגנון הלבוש הרחב אימצו על מנת לטשטש את סימני העקמת בגופן. הדימוי העצמי ואיתו הבטחון העצמי בנקודת שפל.

הפתרון היחיד שהוצע להן עד היום היה ניתוחי.

בקליניקה הן עוברות מסע לתוך גופן: לומדות להכיר את העקמת שלהן ולא להסתתר מאחוריה, מיישמות כלים לצמצום חוסר האיזון ולתיקון היציבה לסימטרית, מחזקות ומאזנות את השלד. טכניקות מנואליות מפיגות את הכאבים ואת העומסים שהצטברו בשלד במשך שנים.

בהדרגה ניתן לראות את החיוך מתרחב, הדאגה מתחלפת באופטימיות, הגוף משנה צורה והופך מאוזן וסימטרי. הכאבים פוחתים והפחדים מפני החמרת העקמת מפנים מקומם לתחושה של שליטה בעקמת. הן לומדות לאהוב את גופן מחדש ויודעות שיש בידיהן כלים עוצמתיים לטיפול בעקמת.

לצערי הרב, האורתופדים שולפים מהר מדי את סכין המנתחים (או את משככי הכאבים) ואינם נותנים הזדמנות לפתרון הבעיה מהשורש על ידי איזון היציבה ושינוי הרגלים. לאחר ששיקמתי בהצלחה רבה מאות מטופלים אני יודעת שאפשר לחיות לצד העקמת חיים פעילים ונטולי כאב. השליחות שלי כמטפלת, היא להפיץ את שיטת שרוט כאלטרנטיבה שמרנית לטיפול בעקמת (בכל הגילאים).